עשרה דברים שיקרו לכם, ללא מאמץ, כשתתחילו לאזן אבנים. #3 תחושת קרקוע ונוכחות
הקשר עם האדמה, הוא חשוב כל כך בעיני. האדמה היא בית. היא בעצם ה-בית שאליו אנחנו שייכים. עד כמה הקרקע שתחת רגלינו יציבה או לא, זה נושא שמעסיק אותנו כל הזמן - למשל בהקשר הכלכלי או החברתי או הביטחוני.
תחושת הקרקע מושפעת מדברים שפוקדים אותנו מבחוץ, אך לא תלויה בהם. אנחנו יכולים ליצור לעצמנו תחושת קרקע יציבה בתוכנו, על אף אירועים ונסיבות שמשפיעים עלינו. זה לא בהכרח יהיה קל. אבל זה לחלוטין אפשרי.
כשיש לנו אדמה טובה ויציבה, ואנחנו בקשר איתה, אנחנו יכולים לזרוע בתוכה, לגדל, לטפח, לממש ולקצור. לא רק מזון - גם חלומות, שאיפות, תקוות, יעדים, הצלחות, זוגיות, הורות... הכל. הכל מתחיל באדמה שתחת רגלינו.
כשאנחנו מאזנים אבנים אנחנו קרובים לקרקע, נוגעים בה, קשובים אליה יותר. כשאנחנו מאזנים אבנים, אנחנו עובדים עם חומר שהוא פרי בטנה של האדמה - אבנים. ואנחנו בונים מגדלי אבנים שעומדים על האדמה. כל מגדל כזה, אם תרצו, יוצר נקודת חיבור חדשה בין האדמה לשמיים.
בזמן מלאכת הבנייה, הכח העיקרי שאנו מתמודדים מולו הוא כח המשיכה. מבלי לשים לב, במשך כל הזמן שבו אנחנו מנסים לאזן את האבנים, אנחנו נמצאים איתו בקשר, מקשיבים לו, לומדים לרקוד איתו, ולרתום אותו לטובתנו. והגוף שלנו לומד דרך זה דברים שיכולים לשנות אפילו את האופן שבו אנו הולכים בעולם.
דבר נוסף שמייצר קרקע הוא להיות נוכחים בכאן ועכשיו.
העבר - כבר עבר, וקיים רק במחשבותינו. העבר, על אף המשקל הרב שאנו נוטים לייחס לו, הוא אינו קרקע אמיתית לדרוך עליה. הוא לא קיים באמת. כל הפעמים בהם האבנים נפלו לנו, לא באמת קובעות האם נצליח לאזן את המגדל בניסיון הבא, זה רק המוח שלנו שמניח שק אבנים כבד של כשלונות על כתפינו, ומקשה עלינו להרים את ראשנו ולעמוד זקופים כמו מגדל באיזון מושלם.
העתיד - מעצם טבעו, עוד לא התרחש, ועל כן, גם הוא אינו קרקע אמיתית שאפשר לדרוך עליה, אפילו שיש לנו תוכניות, ושאיפות ותקוות באשר למה היינו רוצים שיקרה, ואיך תראה הקרקע שהיינו רוצים לדרוך עליה בעוד כך וכך זמן, אחרי שיקרו דברים כאלו או אחרים.
אם נהיה מרוכזים בתוצאה שאנו רוצים להשיג בבניית מגדל האבנים, נחווה גם יותר תסכול כשזה לא מצליח, ונשכח את ההנאה שבהתמסרות לרגע הזה. הרי באנו לכאן בכדי שיהיה לנו כיף, לאהוב, לשחק, לשמוח, ליצור (כרגע עם אבנים)
הקרקע היציבה היחידה והאמיתית היא ההווה. הרגע הזה.
איזון אבנים זאת עשייה שמביאה אותנו, ללא כל מאמץ מצידנו, בבת אחת, מכל המחשבות, כל הדברים שאנו עסוקים בהם, כל הזמנים שמתרוצצים בראשנו - לכאן ועכשיו. כל מה שיש זה רק אתכם ואת האבנים שאתם מאזנים. נוצרת איכות של אינטימיות ביניכם ובין האבנים.
ולהיות נוכחים ברגע הזה, להיות באינטימיות עם משהו (או מישהו), אלו איכויות שאינן מובנות מאליהן כלל בתרבות ובתקופה המאתגרת שבה אנו חיים.
