קצת עלי

 

העולם משתנה לנגד עינינו ללא היכר. 

מיום ליום המציאות נעשית קשה יותר להבנה ולעיכול. מגפת הקורונה על סידרי העולם שהיא שינתה, התווספה למציאות המוטרפת שגם כך חיינו בה קודם לכן -  מירוץ שלא נגמר, כסף, עבודה, הורות, זוגיות, יעדים, מטרות, חדשות, פוליטיקה, טרור, מלחמות, הרס הפלנטה...

 

בתוך כל הבלגן האנושי, יש מקום אחד שעדיין שומר על שפיותו - הטבע. הטבע, למרות הכל, ממשיך לפעום באותה פעימה עתיקה. ממשיך להתקיים על פי אותה חוקיות ישנה. אותה תשוקה בלתי מתפשרת לחיים, אותה שאיפה מתמדת לאיזון בין כוחות מנוגדים.

כל אלו מעולם לא השתנו. בטבע הכל קורה בתוך סדר. הסדר הנכון, וכל דבר בעתו, בקצב הנכון. בטבע יש מקום, מרחב, שקט ויופי, בטבע אפשר לנשום.

 

15 שנים עסקתי בחינוך בלתי פורמלי במסגרות שונות ומגוונות, ליוויתי קבוצות של ילדים ונוער מאוכלוסיות שונות: נורמטיביות, חינוך מיוחד, נוער בסיכון, ואוכלוסיות של ילדים ונוער מרקע מורכב. כאשר בתהליך האישי שלי, גיליתי את ההשפעה המרפאה שיש לטבע עלי, רציתי ללמוד עוד על כך, ולפתוח בפני אנשים את האפשרות לשהות בטבע כמרחב תומך ומרפא. מצאתי את לימודי טבע תרפיה באוניברסיטת ת"א,  והתחלתי את התנועה המקצועית שלי מחינוך -להנחיה ולטיפול.

 

בתחילת דרכי המקצועית האמנתי שבכדי לחולל שינוי, יש לרדת אל שורש העניין, לנתח, לגלות את מקורן של הבעיות, ולטפל בהן שם.

בעבודה בטבע תרפיה, מצאתי שורשים שקשורים לפשטות ולראשוניות-

הבנתי שניתן לחוות ריפוי, שמחה ואושר, פשוט על ידי כך שמתחילים להניע את הגוף הפיזי - קמים והולכים, קמים ועושים, מסכימים לשחק, ליצור, לזוז עם הגוף, לבנות עם הידיים... וכך לאפשר לגוף, לנפש ולרוח את התנועה, המרחב והחופש שהם כל כך זקוקים להם.

 

אומנות איזון האבנים שבה אני עוסק, ואותה אני מלמד - מאפשרת לי להיות שוב ילד - לגעת בטבע, למצוא מרחב של שקט שהוא רק שלי, ולזמן מה לעצור את העולם ולהיות כולי בתוך החוויה. לשחק עם אבנים, לבנות מגדלים בשילוב של רצינות וחדווה, וכשהם נופלים להתחיל לבנות אותם מחדש באותה החדווה. לדמיין וליצור, להתרגש ממה שיצרתי, להתפעל, להראות לאחרים, להיות גאה בעצמי. לאתגר את עצמי כל פעם מעט יותר. לחוות הצלחה. לחוויה הזאת בדיוק אני מזמין אנשים להתחבר בסדנאות שאני מעביר.

 

מרבית עבודתי עם אנשים בטבע תרפיה קשורה, גם היא, לחיבור הזה עם הילד שבנו – הילד שהיינו, או הילד שלא היינו מעולם.

מותר להתגעגע גם לילד שעוד לא זכינו להיות. הדבר נכון גם בעבודה עם מבוגרים, וגם בעבודה עם ילדים.

ילדים ומבוגרים רבים, בתקופה בה אנו חיים, לא זוכים להיות ילדים במובן המלא של המילה. גם כאלו שמגיעים מרקע נורמטיבי,

ועל אחת כמה וכמה כאלו שמגיעים מרקעים מורכבים יותר.

 

מה יקרה אם נאפשר לעצמנו להיות תמימים שוב, להיות בפליאה, בסקרנות, לחקור ולגלות?

מה יקרה אם נאפשר לעצמנו לשחק שוב, לרוץ ולנוע במרחב,

לרקוד, לשיר, להפעיל את הגוף, את כל החושים?

מה יקרה אם נאפשר לעצמנו לדמיין שוב וליצור?

מה יקרה אם נצחק, אם נבכה, אם נהייה קלילים לגבי הדברים כמו ילדים, ורציניים לגבי הדברים כמו ילדים?

 

לצאת לטבע ולהיות שוב ילדים – זאת ההזדמנות שאני מציע לאנשים בסדנאות איזון האבנים, לאנשים שאותם אני מלווה אישית, לקבוצות תהליכיות שאני מנחה, לארגונים שרוצים להוציא את הצוותים שלהם לחוויה ייחודית. 

 

 

 

DSC_0746.JPG

יובל ארזי  - בוגר התכנית לטבע תרפיה באוניברסיטת ת"א. 

מנחה סדנאות בטבע

אמן איזון אבנים.