עשרה דברים שיקרו לכם, ללא מאמץ, כשתתחילו לאזן אבנים. #6 הילד הפנימי שלכם יתעורר לחיים
כשהיינו ילדים בגן אהבנו לגעת בכל דבר, שיחקנו בארגז החול, ושיחקנו עם דברים שמצאנו בטבע. חווינו את העולם דרך הידיים, החושים והגוף. וחשוב אף יותר, היתה בנו הרבה פחות הפרדה בין הפנים לחוץ. דמיון ומציאות התערבבו אלה באלה, מציאות וחלום. חוויות שצברנו בחוץ לקחנו פנימה אל עולם הדמיון, הפכנו אותן לשלנו, שיחקנו איתן, שינינו להם צורה כך שיתאימו לנו... וגם בכיוון ההפוך, דברים שאהבנו לדמיין קיבלו ביטוי בעולם בחוץ, דרך הגוף, במשחק, במילים וביצירה.
לדברים שאי אפשר לשחק איתם, לדמיין איתם, ליצור איתם, לבטא איתם, לא היו ערך ומשמעות בעינינו. כששיחקנו, זה לא היה "רק משחק", זה היה העולם האמיתי, זאת היתה העבודה שלנו באותו רגע – לשחק.
הדבר שהכי חשוב לי ללמד אנשים לגבי איזון אבנים, זה שזה משחק. כשאתם ניגשים לאזן אבנים, במקום לומר לעצמכם 'אני הולך לנסות להעמיד את המגדל הזה באיזון מושלם' - תוכלו לומר - 'אני הולך לשחק עם אבנים'.
אני מזמין אתכם לא להיות מרוכזים כל כך בתוצאה. אלא פשוט לשחק עם אבנים. לחקור, להעיז, לקחת סיכונים.
כשהתחלתי לאזן אבנים, לקחתי את עצמי נורא ברצינות, כמו כל דבר שעשיתי בחיים עד אז. כשהאבנים היו נופלות לי הייתי מרגיש תסכול. כל כך רציתי שזה יצליח עד ששכחתי לנשום תוך כדי... יצאתי מהסשנים האלה עם שרירי גב תפוסים, כתפיים וזרועות כואבות, ולפעמים גם הברכיים שלי שהיו מכופפות יותר מדי זמן, פשוט התאבנו והיה לי קשה ליישר את הרגליים אחר כך.
זה לא היה כיף.
הבנתי שאין שום טעם לעסוק במשהו אם הוא לא מסב לנו הנאה.
מאז אני לוקח איתי את הילד הפנימי שלי, לכל סשן של איזון אבנים, כדי שיזכיר לי לצחוק כשהאבנים נופלות, שיזכיר לי להסתכל על מגדל האבנים ולראות שהוא נראה כמו דייג או שומר הנהר, או חתול, שיזכיר לי לדבר עם האנשים שמסתכלים עלי מאזן, שיזכיר לי שזה בזבוז נוראי לבוא עד לנחל הזה רק בשביל להשיג תמונה יפה, ולא לקחת את ההזדמנות גם להתחרץ בו. ועוד מלא דברים שבטח לא הייתי זוכר אם הייתי משאיר אותו בבית או בעבר, או איפה שזה לא יהיה.
'אתה יודע', אומר לי הילד הפנימי בדרך לאוטו, 'גם לי היה כיף היום בנחל'.
מתי שיחקתם בפעם האחרונה ? עם מי אתם משחקים ? האם אתם משחקים רק עם הילדים האם אתם מרשים לעצמכם לשחק, להתנסות, לחקור, לבדוק את גבולות היכולת ? האם אתם משחקים בעבודה שלכם ? האם אתם משחקים בבתים שלכם ? האם אתם משחקים עם בני/בנות הזוג שלכם ?
אני מתפלל שנדע להכניס משחקיות בכל דבר שאנחנו עושים (כמעט).
שיהיה כיף כאן לעזזאל.
